קורה משהו מעניין כשאנחנו פועלים בניגוד לאינסטינקט שלנו. אם האינסטינקט שלנו הוא להימנע אז לפעול נגד האינסטיקסט שלנו זה בעצם להישען פנימה. לא רק שלא להימנע אלא להתבונן, להתקרב, לשבת עם זה, להיות בנוכחות, לפתח את המיומנות הזו של להתבונן במה שקורה עכשיו בשדה התודעתי שלי.

במקום לראות את המציאות דרך אותן מחשבות אני יכול לראות את המציאות בנוכחותן. ואז מה קורה? זה מתמוסס.
הפחד הדאגה החרדה מפנים מקום לערנות ומודעות ומשהו מתחיל להשתנות. וזה היופי: ברגע שאנחנו מתבוננים בדבר, הוא מתחיל להתמוסס.