הפעם לא אני מדברת. הפעם הן. יש רגעים שבהם הלב של הילד מדבר –ואנחנו כמעט שומעים אותו.אבל לא באמת.   בפרק החדש של הפודקאסט שלי, אני פשוט מקשיבה.לבנות נוער – ילדות להורים גרושים – שמדברות על מה שהרגישו, ראו, הבינו.מהעבר. מההווה. מהלב. הן מספרות איך זה הרגיש כשההורים נפרדו,מה הן מרגישות שהגירושים שינו בחיים שלהן,איך זה מרגיש בחגים,האם הן רצו שההורים יחזרו,מה הן חושבות על זוגיות פרק ב',האם הן מרגישות "ילדות להורים גרושים"ועוד הרבה.מהבטן.מהלב.   זה פרק שצריך להקשיב לו לא רק כהורים –אלא כבני אדם. לא כדי להרגיש אשמה.אלא כדי ללמוד.כדי להבין מה עובר עליהם – גם כשלא אומרים.כדי לזכור שגם אם נראה שהם "הסתגלו",מסתבר שהם רוצים רק דבר אחד -שנראה אותם.הן הזמינו אותי להתראיין בסרט שהן מפיקות כעבודת הגמר שלהן במגמת תקשורת בתיכון, אז הזמנתי גם אותן לספר לנו קצת על החיים שלהן.קבלו את לירז, אוריה ודנה שפתחו את הלב וסיפרו הכל.עם חיוך, עם אופטימיות שממש חסרה בתחום הזה לפעמים.אז תקשיבו ותעבירו לכל מי שזקוק.ה להקשיב לפרק הזהואל תשכחו לספר לי בתגובות מה לקחתם ממנו.האזנה נעימה ומועילה וסופשבוע רגוע,איילת