בפרשה הזו אנחנו פוגשים את אחד האתגרים הכי מורכבים בפסיכולוגיה החיובית, לגבש את עמצנו מחדש, להציב מטרות ולצאת למסע. בשיח הראשון בין אלוהים לאברהם, האחרון מקבל ציווי ללכת מארצו, ממולדתו ומבית אביו. הסדר הכרונולוגי, על אף שנראה הפוך, משקף תהליך של מסע פנימי, שנעשה בשלבים כאשר אנחנו יוצאים מאזור הנוחות הפיזי, נפרדים מנורמות ותרבויות שהכרנו ולבסוף משתחררים מכל האמונות ומכל הקולות שהוטמעו בנו בבית אב. בהמשך כולנו נמצא את עצמנו מתלבטים בין לוט של סדום, שזהו הדוניזם ותענוג רגעי לבין אוהלו של אברהם שיוצא לשליחות עם משמעות, למסע ארוך והרחק מכל מה שהכיר.