אז מה הוא הגורם מספר אחד לחזרה לעישון? את השאלה הזו אני שואל הרבה מעשנים לשעבר וכולם מציינים, משבר או אירוע טראומטי, אך האמת היא שיש גורם אחר ועל כך בפרק הקרוב.   אוייי כמה פעמים נפלתי בפח הזה. לפחות 6 פעמים משמעותיות הפסקתי לעשן וחזרתי לאחר כמה חודשים ובכולם היה שכנוע עצמי די דומה. אצלי לפחות היה התפרצות של שמחה ואושר כשהפסקתי לעשן, ממש שמחתי על השינוי על שהצלחתי. הפסקת עישון הייתה מגיעה לרוב אחרי חודשים רבים שממש רציתי להפסיק ולכן שמחתי על כך שההצלחה הגיע. וככול שההצלחה הייתה גדולה יותר כך הייתה מגיעה ההבנה שאני עם סיגריות סיימתי, אין מצב שאני חוזר לעשן התחלתי אף להיגעל מעשן הסיגריה של אחרים וזה היה נראה לי התנהגות בזויה וילדותית (כאלו שכחתי שלפני כמה שבועות הייתי אני בצד המעשן) דוקא היוהרה שזהו אני בחיים לא יחזור לעשן היא זו שהפילה אותי. כי אם בחיים לא אחזור לעשן אז לא קרה כלום אם אני אעשן רק אחת, רק באירועה הזה רק במפגש עם החברים וכו'. והרי אני כבר יודע להפסיק לא יקרה כלום אם אני אעשן. כלומר לא החשש מהחזרה הוא שמחזיר את רוב האנשים אלה האמונה שזהוא אני כבר לא מכור. רק שהבנתי שאני אלירן מכור לכל החיים. ואני יכול להייות מעשן לשעבר מאושר אך זה עדיין מעשן לשעבר ושסיגריה אחת עלולה להחזיר אותי רק אז אני חושב שהפסקתי באמת.