המעבר מעבדות לחירות קשור בהרבה עניינים בפסח.ההתחלה בגנות והסיום בשבח נראים תמוהים? מה לאדם חופשי להזכיר את תחילתו העגומה? למה לאכול לחפ עוני ומרור בלילה בו אנו מסובים כבני חורין?המהר"ל עונה על שאלה זו - שדווקא מתוך החושך ניכר יותר האור, הוא זוהר ומאיר יותר. ניתן להוסיף על דבריו אף יותר מכך - הזיכרון של הטוב לא מחזיק זמן רב כשלעצמו, מתישהו הטוב הופך להיות המצב הרגיל והחגיגיות שלו פוחתת, אבל דווקא מתוך הזיכרון של הרע, הטוב מקבל בכל פעם את משמעותו המחודשת. דווקא על ידי הזכרת הגנות ואכילת מאכלי העניות והמרירות מתאפשר לנו באמת לצאת ממצרים בכל פעם מחדש.