הטחנה | רדיו בנימינה מציגה: "הגלגול האחרון" - 6 חברי וחברות ילדות, שאחרי 30 שנים בערך מצאו את עצמם עושים יחד מוסיקה, בדרך למופע רוק. "הרקע של כולנו דומה: רקע דהוי בן 30 ומשהו שנולד וגדל ברמת גן, ואנחנו צובעים אותו יחד מחדש. כמו בציור - הרקע חשוב, אבל הפרטים בציור חשובים יותר. אז התחלנו לרקוע, לקרוע, להרקיע. ולרקום. לרקום ציור חדש. שחוט הרקמה שלו הוא מוסיקת-הרקע של חיינו, שאספנו בדרך, ושאותו אנחנו מגישים לכם, המאזינים".
All content for הגלגול האחרון is the property of הטחנה | רדיו בנימינה and is served directly from their servers
with no modification, redirects, or rehosting. The podcast is not affiliated with or endorsed by Podjoint in any way.
הטחנה | רדיו בנימינה מציגה: "הגלגול האחרון" - 6 חברי וחברות ילדות, שאחרי 30 שנים בערך מצאו את עצמם עושים יחד מוסיקה, בדרך למופע רוק. "הרקע של כולנו דומה: רקע דהוי בן 30 ומשהו שנולד וגדל ברמת גן, ואנחנו צובעים אותו יחד מחדש. כמו בציור - הרקע חשוב, אבל הפרטים בציור חשובים יותר. אז התחלנו לרקוע, לקרוע, להרקיע. ולרקום. לרקום ציור חדש. שחוט הרקמה שלו הוא מוסיקת-הרקע של חיינו, שאספנו בדרך, ושאותו אנחנו מגישים לכם, המאזינים".
האלבומים הגדולים: אלבום שהשפיע מוסיקלית ואישית על כל אחד מאיתנו. הבחירה הפעם היא של פז הירשמן שבחר את האלבום פאוארסלייב של להקת איירון מיידן: 1984, זהו זה. יואב קוטנר מציג אלבום ואומר משהו כמו: הפעם להקה בריטית, שקרויה על שם מכשיר עינויים מימי הביניים- בתולת הברזל. השם הולם כי המוזיקה שלהם היא באמת עינוי לדעתי, אבל חובבי הרוק הכבד מביניכם בוודאי ייהנו. אז מתוך האלבום ״עבד לכח״, השיר שתי דקות לחצות. מקווה שתחזיקו מעמד.
אני הייתי בן 12. התאהבתי. כנראה גם בגלל הטקסט של קוטנר. איך שנגמר השיר עליתי על קו 67 ונסעתי לתקליטי בנצי ברחוב הרצל. כשהגעתי בנצי אמר לי- עוד שבועיים חביבי, הזמנתי רק אתמול. בבוקר שאחרי רצתי לקוחל (נדמה לי שזה היה קוחל) ואמרתי לו לא תאמין. מצאתי. קוראים להם איירון מיידן. מכיר, קוחל (נדמה לי) אמר לי, הבעיה שהם שרים כמו בחורות. נאלצתי לחכות לשידור החוזר ביום שישי. ועוד 35 שנים עד שראיתי בלייב את הלהקה שהולכת איתי מאז
הגלגול האחרון
הטחנה | רדיו בנימינה מציגה: "הגלגול האחרון" - 6 חברי וחברות ילדות, שאחרי 30 שנים בערך מצאו את עצמם עושים יחד מוסיקה, בדרך למופע רוק. "הרקע של כולנו דומה: רקע דהוי בן 30 ומשהו שנולד וגדל ברמת גן, ואנחנו צובעים אותו יחד מחדש. כמו בציור - הרקע חשוב, אבל הפרטים בציור חשובים יותר. אז התחלנו לרקוע, לקרוע, להרקיע. ולרקום. לרקום ציור חדש. שחוט הרקמה שלו הוא מוסיקת-הרקע של חיינו, שאספנו בדרך, ושאותו אנחנו מגישים לכם, המאזינים".
