הגעתי ליום הסטודנט הלאומי 2023 בכנסת, ישבתי בוועדות, פגשתי יו"רים ובעלי תפקידים מכלל האוניברסטאות והמכללות, הייתי בשדולה למען זכויות הסטודנטים ויש לי מסקנות מאוד פשוטות: הראשונה היא שלסטודנטים אין כסף ולא משנה איזה תואר הם עושים רוב היום יום שלהם עוסק במחיה ובאיך לשלם ארנונה, שכר דירה ומה אפשר או אי אפשר לקנות בסופר. עד כמה זה בולט? בכל וועדה שנכנסתי אליה וגם בשדולה דיברו הסטודנטים והנציגים על נושא אחד "אנחנו לא מצליחים לנשום כלכלית". חברי כנסת בתגובה: "אתם דור העתיד, כל הכבוד לכם" + סיפור נוסטלגי שהם זוכרים מתקופה שהם היו סטודנטים. המסקנה השניה: לא רק לסטודנטים חסר כסף גם למדינה חסר.. לפחות לפי חברי כנסת, לדעתי האישית לפחות יש שתי אמיתות שאפשר להאמין בהן: אחת זה שתמיד חסר כסף וזה תמיד נכון כי פשוט אין דבר כזה יותר מדי כסף, ושנית למי שקצת יותר פרקטי ומכיר תקציבים ממשלתיים, זה פחות העניין של חסר כסף אלא איך מנהלים, לאן מקצים ומה הערך של כל שקל בתקציב המדינה **בקצה**.. מה הכוונה? ה"ערך בקצה" זה כמה מתוך כל שקל שהמדינה מוציאה בשנה באמת חוזר ומשפיע על האזרחים ורמת החיים שלהם או הביטחון שלהם או החינוך וכו'...

המסקנה האחרונה היא שאנחנו כמו דמוקרטיות אחרות מתחילים להגיע למצב שכבר קשה מאוד לנהל כל דבר במדינה והנושא הזה דווקא הכי מעניין כי בין השורות המשמעות שלו היא שהדרך שבה עבדנו עד היום כבר לא ממש עובדת ושכולנו: אתם, אני, חברות כלכליות והכנסת כמובן נצטרך לבצע שינוי תפישה באיך ממשיכים לנהל את המדינה בהצלחה, למשל ביחסים בין מעורבות האזרחים בכנסת (הגוף המנהל) למעורבות הכנסת בחיי האזרחים.

אז חזרתי מהיום הזה מאוחר בלילה ועשיתי סיכום יחסית מהיר של כל הדברים ביחד עם מורדי ואני מזמין אתכם להאזין לו.