בפרק זה נתמקד ב”מפנה המטריאלי” שסחף אקדמאים/ות, אומנים/ות ואקטביסטים/ות במהלך שני העשורים האחרונים. בחלק הראשון של הפרק נסקור את הרקע והאונטולוגיה של הוגי ״המטריאליזמים החדשים", שמקדמים תובנות אנטי-אנתרופוצנטריות על יקום שנמצא בתנועת התהוות מתמדת וריזומית – יקום בו החומר אינו נופל בחשיבותו מאדם ורעיונות. בחלק השני נבחן את ההשלכות והאפשרויות של השקפה זו באקדמיה, בפוליטיקה ובאמנות.