פרק הזה אני פותחת נושא אישי ומטלטל  החיבור לאלה שעזבו את העולם. מאז ה 7 באוקטובר, פנו אליי לא מעט הורים ומשפחות שחיפשו נחמה, תשובות, ובעיקר רצון לדעת שהקרובים שלהם עדיין איתם. למרות שחשבתי שאפסיק לעסוק בזה, מצאתי את עצמי שוב חוזרת לתקשורת עם נשמות, ובמיוחד עם הסיפור המרגש של מירי, שאיבדה את בנה בן ביום הראשון למלחמה. אני משתפת כאן במסע שלי  איך הכל התחיל, מה זה באמת אומר "להרגיש נשמה", ואיך נפתח עבורי מרחב שלם שבו הבנתי שהמוות הפיזי הוא לא סוף. לאורך הדרך למדתי שגם כשהכאב האנושי עצום, הנשמות עצמן ממשיכות במסע של שליחות, אהבה וחמלה, וגם מלוות אותנו כאן, ברגעים הכי יומיומיים. זה פרק שמביא מבט אחר על האובדן  לא רק כאב ופרידה, אלא גם פתח קטן של אור, תקווה ונחמה. אני מזמינה אתכם להקשיב, להרגיש, ואולי גם לגלות בעצמכם דרך חדשה להיות בקשר עם האהובים שלכם שנמצאים מעבר למסך.