ד״ר יואב רונאל וסיון פולק בשיחה דרך הסיפור הקצר ״בדידות״שכתבה הסופרת, המתרגמת והעורכת שולמית הראבן ז״ל על אוטופיקשן, מה הוא אוטופיקשןומה היא כתיבה מילניאלית. האם הינה כתיבה שבהכרח קשורה בדור? כיצד היא באה לידיביטוי בסיפור ״בדידות״? נקרא בסיפור ונדון בו,  נדבר קצת על מי הייתה שולמיתהראבן, מדוע היא סופרת מאוד מיוחדת ושונה בנוף הספרות הישראלית בכלל והנשית בפרט.שולמית הראבן כותבת בסיפור ניצולת שואה, דולי יעקובס,  אשר חיה בירושלים שלשנות השמונים של המאה העשרים. אין להם ילדים, היא עברה ארבע הפלות. בעלה אדריכלובוגד בה עם המזכירה שלו בנסיעת עבודה במלטה. ביקור אחד שגרתי בסניף הדואר בשכונהמפגיש את דולי עם עוררות מינית לנערה ושולח אותה למסע חיפוש אחריה. נשוחח עלהמילניאליות והאם היא בהכרח קשורה לגיל, לדור, לשנת הלידה, או שמא היא סגנון כתיבהאו מחשבה. האם אפשר לקרוא את הסיפור ״בדידות״ כיצירה מילניאלית, נרקיסיסטית,מתבוססת בתוך עצמה, תוהה ומתחבטת עם החיים האלו? האם דולי אמיצה כשהיא הולכת למשרדבעקבות משיכתה המינית לנערה? האם היא מטרידה? האם היא מסכנה? מדוע לסיפור קוראים״בדידות״? האם האמנות נפרדת מהפוליטי? כמה האמנות היא חלק מחיינו? 

פתיח- אלי רוזן

קריינות פתיח- איציק כהן