
היום נאיר את הפנס שלנו על נושא שהוא אחד מאבני היסוד המרכזיים של הפסיכולוגיה החינוכית - העבודה המערכתית של הפסיכולוג החינוכי, או בקיצור פסיכולוגיה מערכתית. זה נושא גדול ומורכב, וחילקנו אותו לשני חלקים פרקים 20 ו21, אז מוזמנים להאזין לשניהם כמובן.
הפסיכולוגיה החינוכית בישראל החלה את דרכה כתחנות אבחון והכוונה מקומיות והתפתחה עם השנים למערכת ארצית ומקצועית שמייצגת פרופסיה מובחנת בשדה הפסיכולוגיה עם הקמת שפ״י שירות פסיכולוגי ייעוצי במשרד החינוך בתחילת שנות ה־70. של המאה הקודמת.
במרוצת השנים התפתחה והתעצבה הפסיכולוגיה החינוכית, ועברה דרך ארוכה, ממוקד באבחון ובטיפול פרטני בילד הבודד בלבד, אל תפיסה רחבה יותר הרואה את הילד כחלק ממערכת שלמה. העבודה הפסיכולוגית בבתי הספר נעה מן החדר הטיפולי והאבחוני אל המרחב הבית־ספרי כולו: המנהל, הכיתה, הצוות החינוכי על שלל תפקידיו, ההורים והקהילה. עם השנים, הלכה והתחזקה ההבנה שלעבודה עם המערכת כולה יש פוטנציאל לייצר שינוי בקנה מידה גדול ורחב בבריאות הנפשית של הילדים והילדות. למשל עבודה יעילה עם מחנכת יכולה לתרום לככל ילדי הכיתה.מתוך התובנה הזו נולדה הגישה המערכתית־אקולוגית, הממקדת את הפסיכולוג החינוכי לא רק בילד, אלא גם במעגלים השונים קשורים לילד, המשפחה, הכיתה, בית הספר והקהילה כולה.
היום הפסיכולוג החינוכי עוסק במגוון התערבויות במערכת: מסייע למנהל לחבר בין חזון למציאות, מסייע לשפר את התקשורת בין ההנהלה לבין צוות המורים וההורים, עובד עם מחנכי כיתות ועוד ועוד. אז בפרק היום הזה ננסה להבין: מה בעצם הופך את החשיבה המערכתית לכל כך מהותית בעבודת הפסיכולוג החינוכי,מנה הם האתגרים של העבודה הזו, מדוע היא לא תמיד פשוטה, לא תמיד מדידה, לפעמים מתסכלת, מה הקסם והיופי בה.
אני מארח בפרק את איריס נמדארי וינבאום ואת אודי בק, שני פסיכולוגים חינוכיים מומחים מדריכים, ומומחים בתחום הפסיכולוגיה המערכתית.
האזנה נעימה!