מה לא היה שם בחלום הגדול ההוא? חלמנו על התינוק הקטן שנאחז בידינו, שנטפח, שנגדל באהבה, שניתן לו את כל מה שנוכל. חלמנו אידיליה- משפחה. ובעיני רוחנו ראינו את עצמנו צולחים את כל האתגרים, ומוצאים את שביל הזהב בין ההורות, לעצמינו וכובשים את פסגת האושר. והיינו בטוחים- שאנחנו יודעים איך. אז איך זה? איך זה שיש בנו כל כך הרבה רגשות סותרים? ושאלות? ותהיות פנימיות? איך יודעים האם אנחנו עושים את הדברים נכון? האם אנחנו משקיעים מספיק בילדים? ולמה אנחנו יותר מותשים מנהנים? אחד הקשיים העולים בהורות הוא מציאת שביל הזהב, דרך האמצע, בין המקום שרוצה לעשות ולקיים לבין המקום שרוצה פשוט להיות, בין המקום שדואג למקום שנוכח, בין המקום התומך למקום המשחרר, בין המקום שלי למקום שלו, בין המקום שלי לעצמי. מחר בתוכנית נשוחח עלינו ההורים. ולא, זו לא עוד שיחה על איך עושים הורות, מה אומרים, מה לא, או איך מציבים גבולות. אלא שיחה על התדר ההורי שלנו. על איך הוא משפיע עלינו ועל הילדים, ועל האופן בו אנחנו יכולים להשפיע עליו- למענם, אבל לא פחות מזה, למעננו.   איזה כיף שהגעתם לכאן. אם אהבתם ואתם רוצים לשמוע עוד, הנה כמה אפשרויות: אני מזמינה אתכם לראות את האתר החדש שלנו: www.tipa-le.co.il מוזמנים להצטרף למועדון ההורים שלנו "הורים את זה ביחד" וביחד להתוות מחדש את הדרך ואת הקשר. מוזמנים להרגיש בבית בקבוצת הפייסבוק שלנו "חושחשים- ויסות חושי ורגשי לתינוקות וילדים" וכמובן לעקוב אחרינו באינסטגרם ובדף הפייסבוק.   .