בעיצומן של חגיגות העצמאות למדינה אני בוחנת לעומק את משמעות המושג עבורי ובחיי. מהי עצמאות עבורי? היא צורך קיומי להנכיח את מקומי בעולם. היא חופש. חופש להכיר את עצמי, להיות מי שאני בוחרת להיות, להביע את מחשבתי באופן חופשי ויצירתי, לבחור בכל יום ויום מחדש מי אני רוצה להיות ואיך להגשים את החזון שלי. אני בוחרת להאמין שהעצמאות המחשבתית שלי, היא זו שהובילה אותי למה שאני עושה היום. ולצד אלה אני חושבת על כך שעצמאות גם התמודדויות לא פשוטות- הצורך לבחור ולהתמודד עם התוצאות, ההבנה שאני אחראית על מה שקורה לי בחיי, הצורך המתמיד לקיים עם עצמי דיאלוג בכל שלב ושלב בדרך. אחד הערכים המובילים אותנו בחינוך בנותינו הייתה לתת להן עצמאות מגיל מאד צעיר. זה התבטא בהתנסויות שאיפשרנו וסיפקנו, זה התבטא בשיח, זה התבטא בבחירה להתחנך בית ספר דמוקרטי כבר מגיל ארבע. האמת? קל זה לא היה. כי כדי לאפשר עצמאות יש צורך לשים את עצמינו כהורים בצד. לא בצד כי אנחנו לא חשובים מספיק, אלא בצד- כהורים מתבוננים, מאפשרים, כהורים המסוגלים להפריד את עצמם, את רצונותיהם ומחשבתם מרצונם ומחשבתם של הילדים שלהם, כדי לאפשר להם לפתח כאלה משלהם. כשאני מתבוננת על הבנות שלנו רואה שתי נערות עצמאיות, יציבות, ברורות לעצמן ולעולם, בוחרות את דרכן. אבל מה שבאמת העסיק אותי בשבועות האחרונים הוא השאלה האם גם הבנות שלי מרגישות כך? האם הן מרגישות עצמאיות? האם הן מוקירות את העצמאות שלהן או שאולי הן חשות אחרת לגביה? אז הזמנתי את אראל, ביתי הצעירה, לשיחה אינטימית וכנה- על עצמאות, על הורות ועל מה שבינהן אני ממש מתרגשת   איזה כיף שהגעתם לכאן. אם אהבתם ואתם רוצים לשמוע עוד, הנה כמה אפשרויות: אני מזמינה אתכם לראות את האתר החדש שלנו: www.tipa-le.co.il מוזמנים להצטרף למועדון ההורים שלנו "הורים את זה ביחד" וביחד להתוות מחדש את הדרך ואת הקשר. מוזמנים להרגיש בבית בקבוצת הפייסבוק שלנו "חושחשים- ויסות חושי ורגשי לתינוקות וילדים" וכמובן לעקוב אחרינו באינסטגרם ובדף הפייסבוק.